פסק-דין בתיק ת"א 34860-05-10

התובענה וטיעוניה:

1.              תובענה כספית ע"ס 30,581 ש"ח, שהתובע, תושב היישוב בענה, הגיש נגד הנתבעת, רשות מקומית של אותו יישוב.

2.              התובע טען בכתב התביעה שהינו מחזיק בתחום השיפוט של הנתבעת למבנה המשמש למוסך לתיקון כלי רכב והידוע ברישומי הנתבעת כנכס מס' 135400 (להלן: "המוסך").

התובע טען כי שטח המוסך הוא 94 מ"ר, כאשר 40 מ"ר ממנו משמש כמחסן.

התובע הוסיף וטען כי במשך שנים חייבה אותו הנתבעת בדמי ארנונה עפ"י שטח של 129 מ"ר וכן גם בשיעור מלא של ארנונה אף כי בגין שטח המחסן צריכים להיות דמי ארנונה מופחתים בשיעור של 50%.

התובע גם טען כי פנה אל הנתבעת בפניות ובהשגות, למשך שנים, לשם תיקון המעוות, אך ללא הועיל, כאשר בחודש 2/10 ,בעקבות פנייה נוספת,הגיע מודד מוסמך מטעם הנתבעת וקבע כי שטח המוסך הוא 36 מ"ר ובצידו מחסן ומשרד בשטח של 37 מ"ר, כך שהנתבעת עידכנה את רישומיה בהתאם והתחילה לחייבו בגין  השטח הנכון הנ"ל אך מחודש 1/10, אך סירבה להחזיר לו את דמי הארנונה ששולמו לה ביתר ושלא כדין שהוערכו על ידי  התובע בסך של 30,581 ש"ח עפ"י הפירוט שהוא ערך בכתב התביעה.

3.              התובע טען כי הנתבעת גבתה ממנו את סכום התביעה שלא כדין, לא פעלה בתום לב וכי מחובתה להחזיר את הסכום הנ"ל בתוספת הוצאות משפט ובעילת עשיית עושר ולא במשפט ובהיותה רשות ממלכתית הפועלת עפ"י דין, כאשר כללי המינהל הציבורי התקין חלים עליה.

לכתב התביעה צורפו מסמכים שונים שהם חילופי מכתבים בין הצדדים, שהיו בשנת 2010.

4.              מטעם התובע הוגש תצהיר עדות ראשית שלו, אשר בו חזר על הנטען בכתב התביעה כדלעיל.

ההגנה וראיותיה:

5.              הנתבעת הגישה כתב הגנה, אשר בו הכחישה את כל הנטען בכתב התביעה וטענה כדלקמן:

• -   דין התביעה להידחות מחמת התיישנות, ככל שהדבר מתייחס לגביית ארנונה יותר משבע שנים עובר להגשת התובענה.

• -   טענות התובע אשר בכתב התביעה מקומן היה במסגרת ערר למנהל הארנונה ובהמשך לוועדת ערר או אף לביהמ"ש לעניינים מינהליים ומקומם בלי  יכירם במסגרת תובענה כספית.

• -   גם לגופו של עניין לתובענה אין יסוד, הואיל ולא היה כל חיוב ארנונה שלא כדין או ביתר.

6.              מטעם הנתבעת הוגש תצהיר עדות ראשית של מר מוחמד סואעד, מנהל הגבייה של הנתבעת, אשר בו נמסר בתמצית:

• -   התובע לא הגיש כל השגה על חיובי הארנונה וגם לא ביקש שינוי בעלות וזאת עד לחודש 2/10.

• -   לא חל כל שינוי בקומת הקרקע של התובע, המשמשת כמוסך, אשר שטחה הכולל הוא 141 מ"ר וכאשר על פי קביעה קודמת נגרע ממנה 12 מ"ר ששימשו כמחסן עבור דירת המגורים של התובע, הנמצאת בקומה א' של אותו בניין.

• -   בחודש 2/10 הגיע התובע למשרדי הנתבעת וטען כי אומנם שטח קומת הקרקע הוא 129 מ"ר, אך קיים שטח של 50 מ"ר בה שהועבר על ידו לשימושו הבלעדי של בנו קאסם, כך שאין מקום להמשיך ולחייבו בתשלום הארנונה עבור 129 מ"ר.

• -   בעקבות פנייה זו ערכה הנתבעת בדיקה בנכס ומצאה כי שטח קומת הקרקע הוא 141 מ"ר ומרכיביה הם כדלקמן: